חדושי הר"י מיגאש על שבועות י׳

1 מתני' ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו כלומר בין שעיר הנעשה בחוץ בי' בין שעירי הרגלים בין שעירי ראשי חדשים הואיל וכולן בחומש הפקודים הם כתובין בענין מוספים כפרתן שוה היא על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה אבל יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעליו שעיר הנעשה בפנים מכפר הא אמרינן דלא מכפרי דאמרינן אמר ר' יוחנן ומודה ר"מ בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרתן והם אין מכפרין כפרתו הוא אינו מכפר כפרתן כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות והם אינן מכפרים כפרתו כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה וקסבר ר"מ דהאי קרא דאחרי מות דכתיב והיתה זאת לכם לכפר על בני ישראל וגו' הואיל ובענין שעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב ולא בענין שעיר הנעשה בחוץ בשעיר הנעשה בפנים הוא דדרשינן אחת ולא בשעיר הנעשה בחוץ. ודייקינן בגמ' מ"ט דר"מ אמר ר' חמא בר חנינא שעיר ושעיר כלומר היה לו לכתוב בחד מינייהו שעיר אחד לחטאת למה אמר ושעיר אלא וי"ו מוסיף על ענין ראשון לומר לך שעל מה שזה מכפר זה מכפר ואמרינן קס"ד דכל חד וחד מחברי' גמר כלומר כל אחד מהם מוסיף על השעיר שלפניו ונמצאו שהאחרון למד משלפניו ושלפניו למד משלפני פניו והא אמר ר' יוחנן כל התורה כולה למדין למד מלמד חוץ מן הקדשים שאין למדין למד מלמד ועיקר מימרי' דר' יוחנן בזבחים דף מ"ט ע"ב. ומהדרינן הא לא קשי' כולהו מר"ח ילפי כלו' וי"ו שיש בהן בכל אחד מוסף על ענין ראשון שהוא שעיר של ר"ח ושאר השמועה פשוטה היא.

2 אמר עולא אמר ר' יוחנן תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימין פי' קיימא לן שהתמידין של כל השנה מתרומת הלשכה הן באין מפני שקרבן ציבור אינו בא אלא משל ציבור וקיימא לן נמי שתמידין של שנה זו אינן באין מתרומת הלשכה של שנה שעברה אלא מתרומת הלשכה של שנה זו כדגרסינן בפרק ארבעה ראשי שנים דף ז' מה"מ אמר ר' מני דאמר קרא זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה והיינו דקאמרינן השתא תמידין שלא הוצרכו לציבור כגון שקנו תמידין מתרומת הלשכה של אותה השנה והיו מוכנים להקריב מה שצריך לכל יום ויום ונגמרה השנה ונשאר מאותן התמידים מה שלא הוצרכו להן ואי אפשר להקריבן בשנה אחרת לפי שמתרומת הלשכה של שנה שעברה נקנו כיון שלא הוצרכו להן נפדין ואפילו תמימין.

3 יתיב רבה וקאמר לה להא שמעתא א"ל רב חסדא מאן צאית לך ולר' יוחנן רבך וכי קדושה שבהן להיכן הלכה כלומר כיון שלא נולד בהם מים קדושה שבהן להיכן הלכה כדי שיפדו. ודייקינן ומי אמרי' קדושה שבהן להיכן הלכה והתנן בשקלים פרק ד' מותר הקטורת מה היו עושין בם פי' הקטורת שעשו מתרומת הלשכה של זו השנה אם נגמרה השנה ונשאר מאותה הקטורת מה שלא הוצרך לו ואי אפשר להקריבו בשנה האחרת שהרי מתרומת הלשכה של שנה שעברה נעשה מה היו עושין באותו מותר מפרישין ממנה שכר האומנין פי' כגון שבנו בבית המקדש או שעשו כלים ממלאכת הקדש מפרישין להן מאותה הקטורת בכדי שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין פי' כגון שהיה שכרן עשר סלעים מפרישין מן הקטורת מה ששוה י"א סלעין ולוקחין מהן אחד משלהן כנגד אותו סלע היתר שהעדפנו להם בקטורת על כדי שכרן ומחללין את הכל על אותו סלע כדקיימא לן הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל וכיון שנתחללה הקטורת על אותו סלע נותנין אותה לאומנין בשכרן ולאחר כך חוזרין ולוקחין אותה מהן ונותנין להם הדמים מתרומה חדשה כדי שתהא ראויה להקטיר אותה בשנה הנכנסת שהרי קרבן חדש הוא מתרומה חדשה ואי ס"ד קדושה שבהן להיכן הלכה הכא לענין קטורת אמאי מחללין אותה על אותו סלע כיון שלא נולד בה פיסול נימא קדושה שבהן להיכן הלכה. ומהדרינן שאני קטורת דקדושת דמים היא פי' לפי שלא נעשית קדושת הגוף אלא לאחר שניתן בכלי שרת אעפ"י שעשוי' היא מתחלת השנה מתרומת הלשכה של אותה שנה אכתי קדושת דמים היא וכי קאמרי' קדושה שבהן להיכן הלכה בקדושת הגוף כגון תמידין וכיוצא בהן שהן כמו הקטורת שנתנה בכלי שרת להקטירה:

4 ואקשינן אלא מעתה לא תפסל בטבול יום אלמא תניא נתנה במכתשת פי' נתן הסממנין במכתשת לשוחקן ולהיות מוכנים סממנין ליקח מהן בכל יום ויום מה שהוא צריך להקטירו נפסלת בטבול יום והנה נפסלין בטבול יום משעה ששחקן מתחלת השנה אעפ"י שעדין לא נתנו בכלי שרת להקטירן, וכי תימא כל קדושת דמים נמי מיפסלי בטבול יום והתנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו פי' ואעפ"י שעדיין לא קדשו בכ"ש אלא מוכנין הן להקריב מהן צורך בכל יום ויום קדשו ואם נתנן בכלי שרת להקטירן אותו היום הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה פי' לפי שכיון שחובת אותו היום הוא אם לן השירים שלו ולא אכלוהו הכהנים נפסל בלינה קדשו בכלי שרת הוא שנפסל בטבול יום שנעשה קדושת הגוף שהרי לא נתנו בכלי שרת אלא להקטירו אותו היום אבל קודם לכן אעפ"י שמוכן היה וקנוי מתרומת הלשכה דהוה ליה קדושת דמים אינו נפסל בט"י אלמא כל קדושת דמים לא מיפסלי בטבול יום:

5 ואקשינן ואלא מאי הקטורת שהוכנה מתחלת השנה להקטיר ממנה בכל יום ויום מה שהוא צריך קדושת הגוף היא ואע"פ שלא נתנה בכלי שרת להקטירה אלא מעתה תפסל בלינה ולא היה ראוי לשחוק ממנה אלא מה שהוא צריך בכל יום ויום אלמא תניא הקומץ והלבונה פי' דלבונה שנעשית עם הלחם הפנים דכתיב ונתת על המערכת לבונה זכה ומנחת כהנים פי' דכתיב בה זאת תורת המנחה וגו' ומנחת כהן משיח פי' בה זה קרבן אהרן ובניו וגו ומנחת נסכי' פי' היא המנחה שנקרבת עם הנסכים על התמידין ועל המוספין דכתיב בהו ומנחתם ונסכיהם אלו כולן מוכנין הן מתחלת השנה להקריב מהן מה שהוא צריך לכל יום ויום ולפיכך מועלין בהם משהוקדשו אבל אין נפסלין בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה לפי שעדיין קדושת דמים הן שהרי לא נתנן עדיין בכלי שרת להקריבן קדשו בכלי שרת כלומר אבל אם נתנן בכ"ש להקריבן שנעשה קדושת הגוף הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה אלמא כל קדושת הגוף מיפסלה בלינה ומכל שכן קטורת שכיון שהוכנה להקטיר ממנה בכל יום ויום מה שהוא צריך קדושת הגוף היא ואעפ"י שעדיין לא נתנה בכ"ש להכשירה מיפסלה בלינה. ופריק לינה קא אמרת שאני קטורת הואיל וצורך כל השנה כולה היא לפי שאי אפשר לטרוח בכל יום ויום לשחוק מה שהוא צריך לכל השנה ולפיכך אינה נפסלת בלינה ולעולם קדושת הגוף היא מדקא מיפסלא בטבול יום. מ"מ קשיא כלומר כיון דקדושת הגוף היא האיך מותר הקטורת היו מחללין אותה על מעות האומנין והיאך התמידין נפדין וכי קדושה שבהן להיכן הלכה אמר רבה לב ב"ד מתנה כלומר מתחילת עשיית הקטורת ומתחילת לקיחת המעות לקנות התמידין לב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמים וכיון שלא הוצרכו עכשיו איגלאי מילתא דמעיקרא לדמיהן הוקדשו ולפיכך מותר הקטורת מחללין אותה על מעות האומנין ומותר התמידין נפדין תמימין. אמר לי' אביי והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף אלמא כיון שאותו זכר שהקדיש הוא גופו ראוי הוא להקריב עולה כדכתיב אם עולה קרבנו מן הבהמה וגו' ואעפ"י שלא הקדיש אותו אלא לדמיו ממילא נקדש קדושת הגוף הכא נמי לענין קטורת ואעפ"י שלב ב"ד מתנה עליהן מתחילת עשייתה שתהא במותר קדושת דמים ולא קדושת הגוף כיון שמתחלת עשייתה ראוי' היא להקטירה תיקדש ממילא קדושת הגוף והתמידין נמי כיון שהן גופן מתחילת לקיחתן ראוין הן להקרבתן ממילא יקדשו קדושת הגוף:

6 ופריק לא קשיא הא דאמר לדמי עולה הא דאמר לדמי נסכים פי' הא דאמרינן הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף היכא דהקדישו לדמי עולה כלומר למכור אותו וליקח בדמיו עולה ולפיכך קדוש קדושת הגוף שכיון שהוא עצמו ראוי להיות עולה למה אנו טורחים למוכרו וליקח בדמיו אחר אבל אם הקדישו לדמי נסכים כלומר למכור אותו וליקח בדמיו יין לנסכים כיון שהוא עצמו אינו ראוי שיהא נסכים כשהקדישו למכור אותו וליקח בדמיו נסכים קדושת דמיו נתקדש ולא קדושת הגוף הלכך לענין הקטורת אלו התנה לב ב"ד עליה מעיקרא שיהא המותר של הקדש לדמיו שימכר וליקח בו קטורת אחרת היינו אומרים כיון שהיא עצמה קטורת היא וראויה היא עצמה מתחילת עשייתה להקטירה ממילא נקדש קדושת הגוף ואעפ"י שכבר התנו עליה שתהא קדושה לדמיה אלא זה שמתנה עליה לב ב"ד לאו להמכר וליקח בדמיו קטרת אחרת הוא שמתנה אלא להמכר וליקח בדמיו נסכין שכיון שהיא עצמה אינה ראויה שתהא נסכים קדושת דמים נתקדשה ולא קדושת הגוף ולענין תמידין נמי אלו התנה לב ב"ד שיהא המותר קדש לדמיו שימכור וליקח בו תמידין ממילא היו מוקדשין קדושת הגוף שהרי הן עצמן מתחילת לקיחתן ראוין הן גופן להקריב אלא זה שמתנה עליהן שיהא לדמי נסכים הוא שמתנה עליהן שכיון שהן עצמן אינן ראוין להיות נסכים קדושת דמים נתקדשו ולא קדושת הגוף.